וַיֻּגַּ֤ד לִשְׁלֹמֹה֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּה֙ אֲדֹ֣נִיָּ֔הוּ יָרֵ֖א אֶת־הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה וְ֠הִנֵּה אָחַ֞ז בְּקַרְנ֤וֹת הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ לֵאמֹ֔ר יִשָּֽׁבַֽע־לִ֤י כַיּוֹם֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה אִם־יָמִ֥ית אֶת־עַבְדּ֖וֹ בֶּחָֽרֶב׃
איז אָנגעזאָגט געװאָרן שלמהן, אַזױ צו זאָגן: זע, אַדוֹנִיָהוּ האָט מורא פֿאַר דעם מלך שלמה, און אָט האָט ער זיך אָנגעכאַפּט אָן די הערנער פֿון מזבח, אַזױ צו זאָגן: זאָל מיר דער מלך שלמה הײַנט שװערן, אױב ער װעט טײטן זײַן קנעכט מיטן שװערד.
מלבי"ם
לאמר ישבע לי כיום, רצה לומר כי מנהג המלכים לעבור על פשע ביום מלכותם, כי הוא יום חסד, לכן אמר שישבע לו כיום בפרט כי היום הומלך והוא נכנע תיכף, כמ"ש אם ימית את עבדו בחרב, אחר שהוא עבדו אם ימיתהו בסייף שהמלך אין לו רשות להרוג כי אם בסייף, פי' שלא ימיתהו על מרידתו:
מצודת דוד
אם ימית. רצה לומר: שלא ימית, וכאלו אמר שיהיה עליו עונש שבועה אם ימית וגו׳:
מצודת ציון
כיום. כעת, כי יום הוא כמו עת, והכ״ף באה לאמתת הדבר, כמו (בראשית כה לא) מכרה כיום: